ניתוח מערכות ותהליכים בארגון דורש מאיתנו לפרק את המציאות המורכבת של "מה שהארגון עושה" למבנה היררכי, מהרמה האסטרטגית הרחבה ביותר ועד לרמת הקליק הבודד במערכת המחשוב.
בפרקטיקה של הנדסת תעשייה וניהול, ניתוח מערכות מידע ומצוינות תפעולית, נהוג להשתמש במודל היררכי בן 4 עד 5 רמות עיקריות. להלן החלוקה המקובלת שמחברת בין העולם העסקי לעולם המערכתי:
זוהי רמת המאקרו של הארגון. היא מגדירה את תחומי הפעילות של הארגון שמייצרים ערך ללקוח או תומכים בארגון. ברמה זו לא מדברים על "איך" אלא על "מה".
עונה לשאלה מהם תחומי הפעילות של הארגון?
תהליך חוצה ארגון שיש לו נקודת התחלה ברורה (טריגר) ותוצאה עסקית מדידה. תהליכים אלו לרוב מערבים מספר מחלקות בארגון.
עונה לשאלה איך הארגון מספק תוצאה עסקית רחבה?
פירוק של התהליך העסקי לשלבים הגיוניים ורציפים. ברמה זו לרוב נכנס מושג התפקיד (מי מבצע את השלב הזה בשרשרת) והשלב מתרחש בדרך כלל בתוך יחידה ארגונית אחת או מערכת מרכזית אחת.
עונה לשאלה מהם השלבים הלוגיים העיקריים להשגת היעד?
כאן אנחנו עוברים מהשפה העסקית הטהורה לשפת ניתוח המערכות וממשק האדם-מכונה. ה-Use Case מתאר אינטראקציה ספציפית בין "שחקן" (משתמש או מערכת חיצונית) לבין המערכת כדי להשיג מטרה מוגדרת. הוא מכיל מסלול מרכזי (Happy Path) ומסלולי חריגים.
עונה לשאלה איך המשתמש מפעיל את המערכת כדי לבצע את השלב?
הרמה הנמוכה ביותר (האטומית). צעדים טכניים וממשק משתמש (UI)
הפעולות הפיזיות או הלוגיות הבודדות שמרכיבות את ה-Use Case. הן מוגדרות ברמת "לחץ על כפתור שמירה", "סרוק ברקוד", "בדוק אם השדה ריק".
עונה לשאלה אילו פעולות מדויקות מבוצעות ברמת המקלדת/עכבר?